איך להתגבר על 3 הפחדים האוניברסלים בדרך להגשמת הייעוד שלך

- "אני עובד מהבוקר עד הלילה, יש לי משפחה, אני לומד ומתפתח ורוכש עוד כלים מקצועיים, אבל זה לא זה. אני עדיין מרגיש את הריקנות הזו שבפנים כמו בור ללא תחתית. ותסכול אדיר שאוכל אותי מבפנים. ותחושה שלא משנה מה אעשה זה לא ישתנה. - וכשאתה מרפה לתוך הריקנות הזו לרגע, האם יש מתחת גם כמיהה או רצון? - כן! אני לא יכול לשתף אותה כרגע, אבל בטח שיש. אבל... אני מחוייב לפרנסה של המשפחה, ומה אני אעשה עכשיו - אשנה את כל חיי? זה מפחיד לוותר על מה שיש, ו..."

שיחה קצרה שהתקיימה בערב הגברים שאחרון שקיימתי, עם דודו ( שם בדוי ), בן 48. היא מכילה בתוכה את התמצית של המאבק הפנימי של כמעט כל גבר שאני פוגש שנמצא בדרך של ההגשמה שלו. מצד אחד, כולנו יודעים בפנים שיש לנו את הרצון הזה, הכמיהה הזו,

לעשות את זה. אנחנו מרגישים שיש לנו משהו גדול ומשמעותי לעשות כאן.

חלקנו כבר עושים זאת.

חלקנו מרגישים זאת, אבל אין לנו מושג איך להתחיל לעשות עם זה משהו.

חלקנו מרגישים את הצד השני של המטבע - את החוסר שבזה.

את הריקנות המכרסמת שכשאנחנו לא עושים את הדבר הזה שלשמו אנחנו כאן, אנחנו טובעים בתוכה.

אנחנו מכסים עליה בכל מיני עיסוקים והתמכרויות שונות,

כדי לא להרגיש זאת.

כשאנחנו מסכימים לרגע להרגיש זאת ולא לפחד ממנה,

אנחנו יכולים להתחבר לרצון שנמצא מתחת.

וכולנו ביננו לבין עצמנו יודעים שיש לנו משיכה לעשות משהו,

תחום שממש מעניין אותנו,

ש"אם היה לי את כל הכסף שבעולם ולא היו מגבלות, הייתי...".

רק שמה שעוצר אותנו זה 3 פחדים שכוווולם פוגשים בדרך להגשמה שלנו:

1. הפחד שאם אלך על זה, זה ישנה את כל החיים שלי:

אם באמת אלך על זה בגדול, החיים שלי כמו שהם עכשיו יצטרכו להשתנות. וזה מפחיד. מפחיד לצאת מהאיזור הנוח והמוכר ( גם אם הוא לא ממש טוב לי ) ולצאת ללא ידוע. מצטרף אליו גם הפחד לאבד את מה שיש ואת מי שאני - כל הזהות שאנ מכיר עד עכשיו כ"אני".

2. הפחד שאם אלך על זה, אכשל בענק:

מה יקרה אם באמת אלך על זה עד הסוף, ואעשה את מה שבאמת אני רוצה ומחובר אליו - אכשל.

מי אז אני אהיה?

3. הפחד שיצחקו עליי או לא לקבלו אותי/ יאהבו אותי:

כשאדם מממש את הנתיב הייחודי שלו להגשמה - זה לא תמיד תואם את הנורמה. הוא סולל לעצמו דרך משלו. ולא כולם אוהבים/ מסכימים/ תומכים. תהיה בדרך גם בקורת, שפוטיות וחוסר קבלה או אף זלזול.

מומלץ לזכור שזה שלהם :-) לא שלך.

מוכר?

אז מה עושים עם זה?

אוקי, דבר ראשון: לנשום ולהרגיש זאת!!!

אין דרך אחרת שאני מכיר מלבד לנשום, להרגיש ולפגוש את הפחדים.

אחרי שמרגישים אותם, מבינים שהשד לא נורא כל כך.

שנית, מזכירים לעצמנו, שאלו פחדים הכי טבעיים שעולים בדרך להגשמה השלמה שלנו - זה אוניברסלי.

כל כוחות ה"טבע", מי שגדלנו להיות עד כה, והאמונות שרכשנו ולמדנו וקיבלנו מהסביבה שלנו וההתנסויות שלנו עד כה. זה לא בהכרח המהות שלנו. המהות שלנו קוראת לנו להגשים משהו גדול מהפחדים שלנו. משהו שהעולם מחכה לנו שרק יקרה.

הידיעה שאלו פחדים שכולם מרגישים בשלב הזה, מזכירים לנו שאנו בדרך הנכונה.

שלישית, ליצור לנו מרחבים שתומכים בהגשמה שלנו -

להיות עם אנשים שתומכים ברעיונות שלנו, שמעודדים אותנו ומחזקים אותנו בדרך.

להתרחק מ"גוזלי אנרגיה" וחסרי אמונה - גם אם אלו האנשים הקרובים ביותר אלינו - הם רגילים למי שהיינו עד כה ולא תמיד רוצים שנשתנה.

המרחב התומך הזה יכול להיות אנשים שאנחנו מכירים,

ואם אין לנו כאלה, להתחבר לאנשים שכבר מגשימים את הייעוד שלהם או כאלה שבדרך,

כמו בקבוצת גברים שעוסקת בזה,

בקבוצות פייסבוק כמו שפתחתי - כאן,

לקבל ליווי של מנטור שכבר עושה זאת

ולקבל השראה מתכנים בתחום.

לסיכום:

לתת מקום ולהרגיש את הפחדים,

ולייצר מרחבים שתומכים ומזינים את הרצון והכמיהה העמוקה שלה.

ולזכור:

העולם יהיה טוב יותר כשתתן את המתנה הייחודית שאתה :-)