יוצא לי לקרוא ולחקור הרבה על שפיכה מהירה של גברים. אני לקראת צילומים של קורס אינטרנטי חדש על איך להאריך את מעשה האהבה ואיך לעכב את השפיכה וכל הזמן מתנגן לי בראש השיר של אביתר: "אופס אני גומר, אופס היא לא הספיקה עושה עצמי נרדם מיטה אחת, הרבה שתיקה" אאוץ'... רגע כואב כל כך אצל הרבה גברים. ( וזה כל כך נפוץ!!! ממש. אין אחד שלא היה אצלי בתהליך אישי או בקבוצת גברים שלא חווה את זה. ) כל כך הרבה כאב, בושה, אשמה, בקורת עצמית, תחושת חוסר גבריות ומה לא - מסתתרים מתחת לשתיקה והרצון לכיבוי עצמי ברגע הזה. לצד זה, כל כך הרבה רצון של גברים, שנמצאים בזוגיות ארוכת שנים, לקרבה, לאינטימיות, לשחרור, לחופש בתוכם, עם המיניות שלהם ועם בת הזוג שלהם - שהרבה פעמים הם חווים רק בזמן האיחוד המיני העמוק עם בת הז

-------------------------------------------- כך אמר לי חבר קרוב ששוחחנו על אתגרי הזוגיות ביומיום: עבודות, ילדים, אתגרי פרנסה, רצון להתפתח מקצועית לכיוונים עצמאיים, מימוש, מיניות, אינטימיות וכל הג''ינגול הזה. ועוד לשמור על הזוגיות חיה ולטפח אותה… אמרתי לו: " כן, אני בוחר ועובד בזה פנימית כל יום מחדש". לאהוב את זוגתך כל יום מחדש. קלישאה? לא. בחירה. כל כך קל להכנע לשגרה( ע) לקום כל יום בבוקר לתוך הרוטינה של היומיום. ולכל זוג יש את הרוטינה שלו. קמים בבוקר, אתה על הכריכים לילדים,היא על ארגון הילדים, הסעות, פקקים לעבודה, לחץ ואין דקה לנשום, חוזר בערב, ארוחת ערב מקלחות, שיחות "תפעול הבית והילדים", בהייה מול המסך וחדר השינה. אתה מרגיש את חום גופה ורוצה להתקרב, להתכרבל, אולי לעשות אהבה

כך אמר איש יקר שליוויתי בתהליך אישי כששאלתי מה הוא לוקח איתו. אתם מכירים את הרגעים האלה בזוגיות, כשאתם נסגרים אל מול הכעס של בת הזוג, או בעצם אל מול כל ביטוי חזק של רגשות? הרבה גברים שאני פוגש מספרים שאל מול עוצמה גדולה כזו של רגשות, הם מגיבים במספר אופנים: 1. עוברים לראש ומנסים למצוא פתרון ל"בעיה" שמעלה. 2. נאטמים רגשים ונסגרים - כי נלחץ להם כפתור פנימי והם בעצם מרגישים עלבון, בלבול, דחייה, לא נאהבים, חוסר אונים וכו' 3. לוקחים את זה אישית שזה קשור אליהם, מפרשים כמתקפה נגדם ותוקפים חזרה. 4. מפתחים אדישות ומתעלמים ( כלפי חוץ... בפנים מרגישים כמו בסעיף 2). 5. שופטים ומבקרים את ההתנהגות שלה כמשהו לא בוגר, היסטרי, דרמתי ומנפנפים את זה ( גם אם זה רק בתוכם ) לא משנה באיזו אופן הם בחרו, התוצא

הוא יושב מולי. מכווץ בכורסא. אינטליגנט. רהוט. עיניו מתרוצצות. הוא פורס בפני את האתגרים שלו במיניות עם בת הזוג שלו. לא משהו יוצא דופן בין בני זוג נשואים הרבה זמן- שוני בתדירות הרצון, צרכים שונים מהמיניות, עומק שונה של אינטימיות שדרוש ומתבקש, חשק מיני שונה. הוא מבין בדיוק מה הוא צריך לעשות ועל מה לעבוד. (הוא באמצע תהליך זוגי והמטפל הפנה אותו אליי במקביל לעבודה אישית). הוא משתף אותי בהבנות שלו ובתשובות שהשכל שלו נתן לו לכל האתגרים. ועדיין - בפועל, הוא לא ממש מצליח ליישם. בעומק, הוא לא מצליח להיות חופשי באינטראקציה איתה. הכוונתי אותו להתבונן ברצון שלו, מה הוא רוצה לחוות במיניות וביחסים - לא רק מה היא רוצה. הוא רוצה להיות חופשי יותר במי שהוא, במאהב שהוא. אחרי כמה זמן, אני מזמין אותו לעמוד ו

"לאהוב ללא תנאי" כמה פעמים שמעתי את זה במהלך שני עשורים של תהליכים, סדנאות, הנחייה בעולם ההתפתחות האישית. היו שנים שאני בעצמי הנחיתי סדנאות עמוקות למשתתפים והייתי עבורם למקור של אהבה ללא תנאי. מרחב שמאפשר קבלה של האחר ברמה כל כך עמוקה שהם מרגישים אהובים כל כך שחסרים וחסכים מקבלים הזדמנות לריפוי. זה היה אחרי שבמשך הייתי תלמיד במרחבים שכאלה. הייתי חלק מקבוצת התפתחות ומורה שהם היוו עבורי את "הרחם" המחבקת עד שמקומות בתוכי שהיו חסרים אהבה - אף הם קבלו הזדמנות לריפוי. לימים התחתנתי והייתי בזוגיות שזה היה גם התפקיד שלקחתי. להיות שם באהבה ללא תנאי ולאהוב את בת זוגתי, שחוותה אתגרים משלה. אממה, לא באמת הצלחתי לעזור לה לרפא ולמלא את החסר. וגם לא הייתה הזנה בחזרה עבורי. כשהתגרשנו זה היה כי הבנתי שמה שא

לא מזמן סיימתי תהליך מרגש עם איש יקר שליוויתי בשנה האחרונה. הוא הגיע לאחד מערבי הגברים מסביב לאש עם רצון להדליק את האש שבו. גבר נשוי המון שנים, ילדים, מהנדס. בעיקר מפרנס. כבוי ורדום. מתחת יש תסכול ותחושת וויתור על החלום להשפיע על העולם ולשנות אותו (בעיקר כי צריך לפרנס). מלא יכולות, ידע ובלי אמונה שהוא יכול לשנות. סיימנו בחיבוק גדול מלא שמחה והתרגשות: "אני מלא התרגשות וחשק לעשות". מרק לפרנס כמהנדס שכיר, הוא התחיל גם לייעץ באופן עצמאי לחברות בתחום שלמד המון שנים ויקר לליבו ומצליח להשפיע על הסביבה. בדיוק כמו שחלם. הוא מעז ופורץ גבולות שלו, רץ ריצות ארוכות, הרבה יותר פתוח, מרגיש וקרוב, יחסים קשים עם אחיו מתחילים להתקרב, ואפילו בעבודה השכירה קיבל תחום אחריות חדש שמשקף את הידע המקצועי